פרק 1: מהתחלות צנועות
הרחובות הצרים של באריו בג'דה עברו כמו ורידים ברוסאריו, ארגנטינה, כשהם נושאים את פעימות הלב של משפחות ממעמד הפועלים. כאן, בבית קטן וצנוע עם קירות כחולים דהויים ורצפות עץ שעברו בליה, התחיל מסעו של ליונל מסי. חום הקיץ נלחץ אל החלונות, וקולות הרחוקים של ילדים משחקים כדורגל הדהדו בשכונה. מריה, אמו של ליונל, התבוננה בבנה הצעיר בתערובת של דאגה ותקווה. בגיל חמש בלבד, ליונל היה שונה מילדים אחרים. בזמן שרוב הבנים רצו ושיחקו באנרגיה חסרת גבולות, הוא נע בצליעה ניכרת, מסגרתו הקטנה נאבקת במחסור בהורמון גדילה שאיים להגביל את חלומותיו. אבל משהו בער בתוך הילד הצעיר - תשוקה עזה ששום מצב רפואי לא הצליח לכבות. כשכדורגל התגלגל ליד רגליו, קרה משהו קסום. הכאב, המגבלות, כולם כאילו נעלמו. רגליו נעו בחן אינסטינקטיבי שסתר את האתגרים הפיזיים שלו, ויצרו שפת תנועה שדיברה חזק יותר ממילים. חורחה, אביו, עבד שעות ארוכות במפעל פלדה, והביא הביתה מספיק כדי להאכיל את המשפחה. אבל הוא ראה משהו מיוחד בעיניו של בנו - נחישות שהזכירה לו את חלומות הספורט שלא התגשמו. מדי ערב, הוא היה יושב עם ליונל, מעסה את רגליו, מדבר על השחקנים הגדולים של ארגנטינה, שותל זרעים של אפשרות במוחו הצעיר. מגרשי הכדורגל המקומיים הפכו למקלטו של ליונל. כאן, בין המגרשים המאובקים והשערים המאולתרים, הוא מצא עולם שבו למגבלות הגוף שלו שום משמעות. בני דודיו וחבריו היו מתבוננים בהשתאות בזמן שהוא מכדרר את הכדור, תנועותיו מטשטשות של דיוק ותשוקה. כבר אז, משהו ייחד אותו - כישרון טבעי שלחש למשהו יוצא דופן לבוא.
פרק 2: Rise to Stardom
אורות הפלורסנט של לה מאסיה מטילים צללים ארוכים על פני מגרש האימונים כאשר ליונל מסי בן ה-12 נע בחן כמעט על טבעי. המסגרת הקטנה שלו סתרה כישרון יוצא דופן שיתפוס בקרוב את דמיונם של אוהדי כדורגל ברחבי העולם. האקדמיה לנוער של ברצלונה ראתה הרבה שחקנים מוכשרים, אבל מסי היה שונה. המחסור שלו בהורמון הגדילה היווה אתגר משמעותי, ואיים לדרדר את חלומותיו עוד לפני שהם יכלו להתחיל. הטיפולים היקרים עולים כמעט 900 דולר לחודש - סכום שמשפחתו מעולם לא יכלה להרשות לעצמה. ברצלונה ראתה משהו מיוחד בארגנטינאי הצעיר וקיבלה החלטה יוצאת דופן: הם יכסו את ההוצאות הרפואיות שלו אם יעבור לספרד ויצטרף למערכת הנוער שלהם. בגיל שלוש עשרה, מסי השאיר מאחוריו את כל מה שמוכר - עיר הולדתו רוסאריו, משפחתו, חבריו. כובד הציפייה והלא נודע לחצו בכבדות על כתפיו הצעירות. עם זאת, הנחישות שלו בערה בהיר, ניזונה מחיבור מוזר לכדורגל שנראה כמו הרחבה של הגוף שלו. מאמני ברצלונה צפו בפליאה במסי מכדרר עם אינטואיציה שהתריסה על שנותיו. הוא נע בצורה שונה משחקנים אחרים - לא באמצעות כוח גס, אלא עם אינטליגנציה זורמת שגרמה למגינים להיראות כמו פסלים. רגלו השמאלית הייתה שרביט קסמים, שהפכה את מגרש הכדורגל לקנבס האישי שלו.
