התעוררות בארץ מוזרה
אבן קרה נלחצה על לחיו, מחוספסת ובלתי נכנעת. התודעה התגנבה לאט, כמו קנוקנות ערפל שחודרות דרך מסדרונות נשכחים. עיניו של מרקוס נפערו, נאבקו להתמקד באור העמום. האדמה מתחתיו לא הייתה השטיח הרך המוכר של חדר השינה שלו, אלא פסיפס מורכב של שברי אבן מנוולים, שכל חלק מספר סיפור אילם של ימי קדם. ראשו הלם בכאב עמום, זיכרונות מקוטעים ומרוחקים. הדבר האחרון שזכר היה ללכת הביתה מספריית האוניברסיטה בשעת לילה מאוחרת, פנסי הרחוב הטילו צללים ארוכים. עכשיו, הכל היה אחרת. קשתות אבן עצומות התרוממו סביבו, גילופים מורכבים המתארים יצורים שמעולם לא ראה קודם לכן - יצורים מתפתלים עם עיניים מרובות, דמויות אנושיות מכונפות שזורות בדוגמאות גיאומטריות בלתי אפשריות. לאט לאט, מרקוס דחף את עצמו למעלה, שרירים מפגינים עם כל תנועה. האוויר הרגיש כאן אחרת - סמיך בלחות ארצית, עמוס בריחות של טחב ומשהו מתכתי שהוא לא ממש הצליח לזהות. צלילי סביבה לחשו סביבו: ציוץ מרוחק של ציפורים לא מוכרות, רשרוש רך שאולי היה רוח דרך צמחייה לא ידועה. הלבוש שלו נשאר ללא שינוי - אותו סוודר צמר כהה וג'ינס מאותו לילה בעיר. אבל משהו לא היה בסדר עדין. הבד נראה מעט שונה, חוטים נוצצים עם ססגוניות כמעט בלתי מורגשת שלא הייתה שם קודם. פתח ענק עמד לשמאלו, חצוב ממה שנראה כמו אבן ירוקה עמוקה שנראתה פועמת באור פנימי. רונים מורכבים רקדו לאורך הקצוות שלו, סמלים שנראו בו זמנית מתמטיים ואורגניים. נראה היה שהם זזים מעט כשהוא לא הביט בהם ישירות, כמו תסריט חי ממש מעבר להבנה. הכשרתו האקדמית של מרקוס נכנסה לדרך. כמועמד לדוקטורט במיתולוגיה השוואתית, הוא זיהה את המשמעות הפוטנציאלית של סביבתו. זה לא היה מקום רגיל - כל משטח, כל צל הציעו שכבות של משמעות שמחכות לפענוח. נשם נשימה עמוקה, הוא עמד, מצחצח אבק אבנים מבגדיו. הצעד הראשון יהיה תצפית, מיפוי סביבתו הקרובה. הישרדות, הבנה, גילוי - אלה יהיו סדרי העדיפויות שלו בעולם החדש והמוזר הזה.
